שנים רדפתי אחרי הצלחה.

תרגמתי אותה ל: השכלה, הישגים והצלחות עסקיות, לצד אמהות פעילה ונוכחת, וניסיון להחזיק את כל הכדורים באוויר. חשבתי שאם אתאמץ – אצליח ואז גם  אהיה מאושרת.

במקום להרגיש מוצלחת או מאושרת, הרגשתי "ליד" החיים.

כל יום נראה כמו היום שקדם לו וזה שעומד להגיע. אפור ושגרתי. ידעתי שהחיים שלי טובים בסך הכל. 
אבל לי לא היה טוב. חשבתי שאני פשוט לא יודעת לשמוח. או שאני מפונקת.  

אחרי שנשמתי (ליטרלי. נשימות  מעגליות, ריברסינג), ועברתי תהליך אישי עוצמתי, צללתי ללימודי המכאניזם הזה גוף-נפש. למדתי את התיאוריה האדלריאנית, למדתי נשימות מעגליות, לקחתי קורסים באבולוציה התנהגותית ובחקר המוח.
חוויתי טכניקות גופניות שונות.

הבנתי את אסטרטגיית חיי שעוצבה בילדותי המוקדמת, את רווחיה וגם את מגבלותיה. 

ההבנה הולידה מודעות ודרכי פעולה חדשות התאפשרו פתאום. 

כבר לא הייתי חייבת לבטא מושלמות, או להתאמץ. כבר לא נזקקתי להוכחות שאני "יותר".

ואת המושג "הצלחה" ניסחתי מחדש, והוא כולל איזון, חופש, שמחה, תשוקה, ולא רק תוצאות, כסף, תהילה. 

ההתפתחות הזו בתודעה, הולידה מציאות חדשה. הרמונית. שוויונית. אוהבת. פתוחה. מתנסה. 

הזוגיות שלי הפכה חברית וקרובה אחרי משבר לא פשוט.
האמהות שלי רכה יותר ומאפשרת בחירה. החברויות שלי מדויקות יותר.
אני פחות לחוצה או עצבנית.

והשליחות שלי?

לאפשר לאנשים לסדוק בשכבות התודעה הלא מודעות שהוסללו אליהן, או מחזיקים בהן בעקבות פרשנות ילדית. לצאת לחופשי. לברוא מציאות מוגשמת.